פסק-דין בתיק עת"א 7386-10-11

            כללי

1.         העותר מרצה עונש מאסר למשך שנה ו - 8 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של תקיפה סתם, פציעה בנסיבות מחמירות, שיבוש בהליכי משפט, הטרדת עד והפרת הוראה חוקית (11 עבירות).

2.         העתירה מכוונת נגד החלטת המשיב 1 (להלן: "הועדה ") מיום 1.10.11 אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם ממאסר.

בהחלטת הוועדה  צוין כי עיקר העבירות בהן הורשע העותר בוצעו על רקע שתיית אלכוהול וכי בשל סירובו להשתלב בתוכנית גמילה מאלכוהול במהלך מאסרו וכן, לאור מידע מודיעיני המלמד כי העותר משתייך לארגון פשיעה של משפחת רוחן, מעורבות בהשלכת רימון לעבר מתקן כליאה, פגיעה וכוונות פגיעה באחרים ויריבות עם עבריינים -קיימת מסוכנות גבוהה מצד העותר, אם ישוחרר.  לדברי הועדה, אפילו היתה מוגשת תוכנית רש"א לגביו, היא לא היתה משתכנעת שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו ולפיכך, דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

3.         מעיון במסמכים שצורפו לתגובת המשיב 2 עולה, כי בפני רשויות שב"ס החזיק העותר בעמדה, לפיה אין הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול ולפיכך, הוא דחה כל הצעה להשתלב בתוכנית גמילה במסגרת מאסרו. אף לאחר שהצהיר בפני בית המשפט , במסגרת עתירה שהגיש, כי נכון הוא להשתלב בטיפול, חזר בו העותר מנכונותו (ראה מסמך של קצינת כליאה, מישר רונה תורן מיום 14.9.11) וטען כי הינו סובל  מבעיית אלימות בלבד.

4.         יצוין כי  עובר למעצרו, פנה העותר ביוזמתו לעמותת "אפשר" וטופל במסגרתה במשך כ - 3 חודשים, טיפול שהופסק עקב מעצרו. עמותת "אפשר" קבעה כי העותר סובל מרמת התמכרות לאלכוהול "בינונית" וכן, הביעה נכונות לשוב ולטפל בעותר, שהביע בפניה רצונו לעשות כן, בשונה מהעמדה שהציג בפני גורמי הטיפול בשב"ס.

טענות העותר

1.         העותר טוען כי הוועדה שגתה בדחותה את בקשתו לשחרור מוקדם וזקפה לחובתו את העובדה כי לא קיבל טיפול בכלא והצביע על כך, כי עובר למאסרו, פנה העותר, כאמור, ביוזמתו לקבלת טיפול.

יתירה מזו, העותר טוען, כי בעתירה שהגיש כדי לכפות על שב"ס לשלבו בטיפול (עת"א 100307-04-11) ציין ביתה המשפט בהחלטתו כי "בית המשפט ממליץ בנסיבותיו של העותר לבחון בנפש חפצה את שילובו בהליך טיפולי כפי שיוחלט על ידי גורמי הטיפול..".

בעקבות החלטה זו, פנה העותר מספר פעמים וביקש להשתלב בתהליך טיפולי, ברם הוא לא קיבל מענה לפנייתו. לעתירה נוספת, צירף העותר תצהירים של אסירים שהיו נוכחים, על פי הנטען, בעת ששוחח העותר עם העובדת הסוציאלית וביקש להשתלב בטיפול (התצהירים הוצגו בפנינו). כך או כך, טוען העותר, כי הוא נקט מאמץ ניכר לשלבו בתהליך טיפולי, אשר לא הסתייע מסיבות שאינן תלויות בו.

העותר הציג בפני הוועדה תוכנית טיפולית פרטית, של הגב' מיכל לובלסקי, המשלבת טיפול ספציפי לעותר הכולל שיחה פרטנית, שיחה קבוצתית, טיפול בעמותת "אפשר", פיקוח ועבודה.

2.         העותר טוען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, במיוחד לגילו הצעיר, העובדה שמדובר במאסר ראשון וכן, לעובדה שהינו אב לתינוקת בת חודשים ספורים.  העותר מוסיף, כי התנהגותו בכלא היתה ללא רבב ולא נרשמו לחובתו עבירות משמעת, נהפוך הוא, העותר הינו אסיר תומך - עובדה אשר כשלעצמה מצביעה על כך שאינו אדם אלים.  תימוכין לכך, מבקש העותר למצוא בעמדת המשטרה לבקשתו, ליטול חלק בחתונת אחיו, אשר הסכימה לאפשר את יציאתו והוא אכן יצא ושב במועד.

בנסיבות אלו, טוען העותר, כי התקיימו בו כל הפרמטרים המצדיקים את שחרורו המוקדם ושיקומו, תחת הותרתו מאחורי סורג ובריח.

3.         באשר למידעים של שב"ס ומשטרת ישראל שהוצגו בפני הוועדה והוצגו גם בפנינו טוען  העותר כי מדובר במידעים לא רציניים שהשופטים שדנו בעתירות שהגיש העותר לא ייחסו להם חשיבות.

טענות המשיבה

1.                 המשיבה טוענת כי החלטת ועדת השחרורים סבירה וראויה  וכי מכלול נתוניו של העותר מלמדים הן על מסוכנותו לציבור והן על העדר סיכויי שיקום.